נתפסת עם קנאביס – ההבדל בין שימוש עצמי לסחר?

צמח הקנאביס עשיר בקנאבינואידים (Cannabinoids), משפחה של מטבוליטים משניים הכוללת למעלה מ-70 חומרים שונים. שני הקנאבינואידים הנפוצים ביותר הם THC (Tetrahydrocannabinol)  ו-CBD (Cannabidiol).

במחקרים שנעשו הוכח ש-THC גורם לאפקט הפסיכו אקטיבי של מריחואנה. כמו כן, התגלה  שקנאבינואידים דוגמאת THC ו-CBD בעלי השפעה תרפואיטית על מגוון רחב של מחלות וסימפטומים.

פרקטיקה מקובלת לרבוי צמחי נקבה, ע”י לקיחת ייחורים והשרשתם (ריבוי ווגטטיבי), מה שמבטיח אחידות גנטית, והעדר צמחי זכר בגידול. בהתחלה מגדלים צמחי מריחואנה לאורך זמן ממושך, על מנת שהצמח יגדל ללא פריחה – שלב ווגטטיבי. כאשר הקנאביס מגיע לגודל מתאים, מועבר לתנאי יום קצר (12 שעות אור), על מנת שיעבור אינדוקציה לפריחה, מרגע זה, הצמח כולו “מתחייב” לתהליך ההפרחה. שבועיים ממעבר ליום קצר, מתחילים להבחין בנצני פרחים ראשונים על כלל הענפים. בתוך חודשיים מתפחות תפרחות צפופות, המוכנות לקטיף . במהלך ההפרחה, עם העליה ביבול פרחים (לצמח הבודד), חלה במקביל עליה בריכוז (w\w) הקנאבינואידים בפרח.

תכולת THC קובעת את מידת הפוטנטיות של פרחי קנאביס מבחינה פסיכואקטיבית. כאשר ריכוז THC נמוך מ-0.2% הצמח מוגדר כהמפ (Hemp), ואילו מעל 0.2% – מריחואנה (Marijuana). פרחי מריחואנה עם ריכוז THC הנמוך מ-12% נחשבים “עדינים” ; בין 12-20% נחשבים “סטנדרטים” ; ואילו מעל 20% נחשבים “חזקים”. מבחינה איכותית ניתן לחלק זני מריחואנה לשלוש קטגוריות עקריות: 1. עשירי THC (CBD ~1%) ; 2. עשירי CBD (THC ~1%) ; 3. יחס ~1:1 THC:CBD. קטגוריות אלו תלויות גנטיקה, ומשמשות לאיפיון זני מריחואנה. הריכוז של חומרים פעילים מושפע מאוד מתנאי גידול והטיפול בצמח. כתוצאה מתנאי גידול שונים, טווח של ריכוזי THC או CBD עשוי להיות ±25%. גם בצמח יחיד ניתן למצוא שונות בריכוזי חומרים פעילים בין פרחים שונים שעשויים לנוע ±10%.

זקוק לחוות דעת שתוכיח כי החומר הפעיל בצמח קטנה מכמות הצמח שנתפסה?